מהלך ההיסטוריה הידועה של קפריסין מתפרשת על כ- 10,000 שנה בהן היא נכבשה ויושבה פעמים רבות. האי משך תמיד את המעצמות הדומיננטיות באזור בשל מיקומו האסטרטגי, והתושבים נדרשו להילחם עבורו לאורך אלפי השנים.
קפריסין, מתגאה בהיסטוריה העתיקה והמתועדת שלה, אחת העתיקות ביותר בעולם. האי נמצא על פרשת דרכים בין שלוש יבשות ותופס עמדה אסטרטגית מרכזית לשערי אירופה, אסיה ואפריקה.
האי היה פעם עשיר באספקת נחושת ועץ, מה שהעניק לו ערך כלכלי כמו גם אסטרטגי. בנוסף, קפריסין התברכה בנופים מרהיבים והוא גם נחשב למקום הולדת האלה אפרודיטה המיתולוגית, אשר המסורת מספרת כי נולדה מקצף הגלים באתר סמוך לפאפוס.
מן הזמן אין שום הוכחות אמיתיות לסיפור הרומנטי המסוים הזה, אולם שרידי תרבויות קדומות רבות אכן נמצאות ברחבי האי. שרידי היישובים העתיקים הידועים ביותר מתוארכים לתקופה הניאוליתית, כבר מלפני 9000 שנים. אפילו השם, קפריסין, נובע מהמילה היוונית העתיקה עבור מרבצי הנחושת היקרים שהותכו ונסחרו על האי כבר בשנת 2500 לפני הספירה. נחושת הייתה אחת הסחורות החשובות ביותר בעולם העתיק, גילויה וניצולה המסחרי החלו מתישהו בין 3900 ל- 2500 לפני הספירה, וככל שהתפתח הסחר עם המזרח הקרוב, מצרים והאגאים, הוא הביא עושר ושגשוג לאי.
משאבי הטבע העשירים של האי משכו אליו גם את המעצמות דומיננטיות באזור, שנלחמו עליהם לאורך אלפי שנים. ראשיתם של אלה, ככל הנראה, היו היוונים האגאים שהגיעו בסביבות 1200 לפני הספירה והביאו איתם אל האי גם את שפתם, דתם ומנהגיהם. לאחר מכן נכבשה קפריסין על ידי הפיניקים, האשורים, המצרים והפרסים. במאה הרביעית לפני הספירה אלכסנדר מוקדון תבע את האי שנשאר חלק מהממלכה היוונית-מצרית עד 30 לפני הספירה, אז הגיעו הרומאים וקפריסין הפכה לפרובינציה רומית. בתקופה זו נאמר כי פאולוס הקדוש ביקר באי והמיר את המושל הרומי לנצרות.
קפריסין נותרה חזקה תחת שלטון האימפריה הרומית עד שזו החלה להתפורר בשנת 330, אז היא הפכה לחלק מהאימפריה הרומית הביזנטית. בשנת 1191 נכבשה קפריסין על ידי המלך האנגלי, ריצ'רד לב הארי, בזמן שהיה בדרך להשתתף במסע הצלב השלישי. בהמשך נמכר האי לאבירי הטמפלרים, שבעצמם מכרו אותו לפרנקים וללוסיניאנים, שושלת שהמשיכה לשלוט בקפריסין כמעט 300 שנה. אחרון הלוסיניאנים העביר את האי לשליטת וונציה בשנת 1489. למרות שבנו ביצורים כבדים סביב הערים הגדולות של האי פמגוסטה וניקוסיה, הוונציאנים לא הצליחו לעמוד מול הכוחות העות'מאנים הפולשים שכבשו את האי בשנת 1571. קפריסין נותרה תחת שלטון עות'מאני עד מסירתה מרצון לבריטים בשנת 1878. ב- 1914 סופחה קפריסין סופית לאימפריה הבריטית ששלטה בה עד 1960.
מתעניינים בהשקעה בקפריסין? השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
קפריסין קיבלה עצמאות מבריטניה בשנת 1960, אך עם אחת החוקות המסובכות בעולם שניסתה להשכין סדר שילטוני המתחשב בעדות השונות שאכלסו את קפריסין. בעיקר בין הקפריסאים ממוצא יווני (כ – 80% מאוכלוסיה) ובין הקפריסאים ממוצא טורקי (כ- 20% מהאוכלוסיה).
עם בריטניה, יוון וטורקיה כמעצמות משפיעות באי נקלעה הרפובליקה החדשה במהרה לקשיים. האלימות בין הקהילות היווניות לטורקיות הביאה, בסופו של דבר, קצת יותר מעשור לאחר מכן, בשנת 1974, לנסיון הפיכה ימנית בחסות החונטה הצבאית ששלטה אז ביוון, ההפיכה הפילה את ממשלתו של הארכיבישוף מקאריוס.
בניסיון לכאורה להגן על המיעוט הטורקי בקפריסין , הטילה טורקיה את מלוא כוחה ופלשה לאי מצפון וסיפחה כשליש ממנו. למרות ניסיונות רבים לאחר מכן לפתור את בעיית קפריסין, האי נשאר מחולק. כאשר הקהילות היווניות והטורקיות בקפריסין הופרדו על ידי אזור חיץ מאויש על ידי האו"ם, המכונה בדרך כלל 'הקו הירוק'.
בשנת 1983 הנהגת האזור הכבוש בקפריסין הכריזה על עצמאות באופן חד צדדי. הקהילה הבינלאומית סירבה להכיר ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין כמדינה נפרדת והרפובליקה הזו מוכרת אך רק על ידי טורקיה. שאר העולם מתייחס לישות הזו כצפון קפריסין הכבושה.
שיחות שלום נמשכות כבר ארבעה עשורים אך נקודות המחלוקת העיקריות הכוללות טריטוריה ושיתוף לא נפתרו. בחירתו של מנהיג קפריסין הטורקית מוסטפא אקינצ'י בשנת 2015 עוררה תקווה חדשה לפתרון לאחר שהחל משא ומתן עם הנשיא ניקוס אנסטסיאדס שנבחר בשנת 2013 וכעת הוא מכהן בקדנציה השנייה שלו.
מאז התקיימו כמה צעדים לבניית אמון, כולל ביטול הויזות לחציית הגבול בין שני הצדדים וקישור רשתות טלפון נייד.
קפריסין הצטרפה לאיחוד האירופי בשנת 2004 ואימצה את האירו כמטבעו בינואר 2008